אחלה של טיולי בר מצווה

אחי הקטן יוצא בשבוע הבא לטיולי בר מצווה. אני זוכר שהטיולים שלי בבית הספר היו דבר שכולם ציפו לו בשקיקה. בבוקר, לפני היציאה, המורה הייתה מקריאה את רשימת השמות של התלמידים ודואגת שלכולם יש מספיק מים ושלכולם יש כובעים. באוטובוס היינו רבים על המקום ליד החלון והיינו אוכלים את כל החטיפים שהבאנו למשך כל טיולי בר מצווה, והיינו מעיפים דברים אחד על השני ומלכלכים באוטובוס. כל אחד ציפה בשקיקה לאותם טיולי בר מצווה.

תמיד היו מספר חבר'ה שלא היה להם כובע או מים, אז למורה תמיד היו מספר כובעים. למזלם תמיד יש ג'ריקנים מלאים במים, שכמובן אנחנו היינו סוחבים במשך טיולי בר מצווה. היינו תמיד נוסעים למקום שבו צריך ללכת הרבה ותמיד היינו מגיעים למדרגות תלולות שבהן היה מישהו שפחד לעלות. לפעמים היה מישהו שהיה חוטף מכת שמש בגלל שהוריד את הכובע או לא שתה מספיק, אז דאגתי שלאחי הקטן יהיו שלושה כובעים ונתתי לו גם טיפים כדי שידע שמתי שהוא מטייל טיולי בר מצווה, הוא צריך ליהנות.

כיום, באוניברסיטה, לא הרבה השתנה. כל בוקר המרצה מקריא את רשימת התלמידים, דואג שלכולם יהיה הספר הנחוץ לשיעור ושכולם יבינו מה הוא מנסה להסביר. במשך שלושת השנים שאנחנו לומדים שם, זה כמו טיולי בר מצווה שבו אנחנו הולכים והולכים.. וגם לא לשכוח מטקס זריקת ה- כובעים המפורסם בסיום הלמידה לתואר. שכנעתי את אחי הקטן שלמרות שאולי יהיה חם והוא יצטרך ללכת הרבה, שסך הכול טיולי בר מצווה זה דבר מהנה.

כשחזר מאותם טיולי בר מצווה, אחי הקטן סיפר לי שנפל בגורלו לסחוב את הג'ריקן עם המים ושלמורה לא היו כובעים לתת לאלה שלא הביאו, אז הוא נתן שניים משלו. שמחתי שהבאתי לו אותם, כי ידעתי שמישהו יזדקק להם בזמן טיולי בר מצווה.